<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ד' שער ו'</h1>
<h2>דף טז.</h2>
וקיימא לן דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ולית הלכתא כרב בהא דסבירא ליה דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, כמ"ש רי"ף בפ"ק דמציעא. ובין במכר בין במתנה אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. אבל בתנאים לא שייך למימר דבר שלא בא לעולם. ואילו האומר שדה זו מכורה לך או נתונה לך על מנת שתתן לי סאה מפירות הנולדים לך בשדה זו לשנה הבאה תנאו קיים. ואם נתן, המכר או המתנה קיימים, ואם לאו אינם קיימים. וכדתנן [קידושין ס' ע"א] האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שתתני מאתים זוז מקודשת ותתן. ואמרינן עלה רב הונא אמר והיא תתן ורב יהודה אמר לכשתתן. אלמא כי מקיים לההוא תנאה מקיים וכבר כתבתי למעלה בדרך הראשון בשער התשיעי [עניני] דבר שלא בא לעולם.
ודבר שאינו ברשותו של אדם הרי הוא כדבר שלא בא לעולם, כההיא דמה שאירש מאבא. והבן שמכר בנכסי אביו ומת הבן בחיי האב ואחר כך מת האב, הרי הבן של מוכר מוציא מיד הלקוחות, שהרי אביו מכר דבר שלא בא עדיין לרשותו ונמצאו הנכסים ברשות האב וזה יורש אבי אביו. ולשון מוציא מיד הלקוחות לאו דוקא, שהרי לא באו עדיין לרשות הלקוחות. ומי שנתן קרקע במתנה לחבירו ונתן לו על גבה מאה דינרים, לא קנה אא"כ היו הדינרין מצויין ברשותו. אבל לא היו דינרין [מצויין ברשותו] אין מחייבין את הנותן, עד שיביא ראיה הזוכה שהיו לו לזה דינרין בשעת המתנה. והוא הדין לשאר המטלטלין, שאם אינן עדיין ברשות הנותן או המוכר לא קנה, דאין אדם מקנה דבר (שלא בא לעולם) [שאינו ברשותו]. וכבר כתבתי למעלה בדרך הראשון בשער התשיעי בענין דבר שלא בא לעולם מאי דאמרינן חייב לקנות לו שני דקלין. וכן כתבתי למעלה החילוק שיש בין היכא דאמר דקנאי ודקנינא. ואלו הענינים כתבם ר"ם פכ"ב דקנין. והפקדון כל היכא דאיתיה ברשות המפקיד הוא, ומשום כך מקנה אותו בין במכר בין במתנה, ובלבד שלא יכפור הנפקד בו, שאם כפר הרי הוא כמי שאינו ברשותו. וכן הלואה על פה אין אדם מקנה אותה אלא במעמד שלשתן, כמו שכתבתי. ולגבי שכיב מרע יש לו קניה, כדאיתא בפרק מי שמת [קמ"ח ע"א].
גרסינן בפ"ק דמציעא, מה שאירש מאבא מכור לך, מה שתעלה מצודתי מכור לך לא אמר כלום, מה שאירש מאבא היום, מה שתעלה מצודתי היום מכור לך, דבריו קיימין. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא א"ר יוחנן סיפא משום כבוד אביו ומשום כדי חייו. ירושלמי [כתובות פ"ה ה"ה] בלוה בתכריכי אביו. פירוש, כגון שהיה אביו גוסס ולא היו לו תכריכין. ופירשו הגאונים דוקא כשאין לאביו תכריכין, הא יש לו לאביו תכריכין אין כאן כבוד [אביו]. ודוקא בכדי שיקנה לו תכריכין. הא יתר מכאן לא. ומיהו אי לא משכח לזבוני בכדי שיעור מצומצם מוכר עד כדי שיעור שימצא, דכל זה בכלל כבוד אביו. ומשום כדי חייו שאמרו, כדי חיי יום כדפירש רב האיי גאון ז"ל.
<h2>דף טז:</h2>
והאומר שדה זו שאני לוקח לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו, לא קנה. ורב [ד]קאמר קנה לית הלכתא כותיה כדאיתא במציעא בפ"ק ברי"ף.
<h2>דף מו:</h2>
ושם, המקנה לחבירו דבר שאינו מסויים, אם היה מינו ידוע קנה. כיצד ערימה זו של חטים אני מוכר לך בכך וכך, מרתף זה של יין אני מוכר לך בכך וכך, שק זה של תאנים אני מוכר לך בכך וכך, אע"פ שאין מדת הערימה ידועה ולא משקל תאנים ולא (משקל) [מנין] קנקנין ידוע, הרי ממכרו קיים. אע"פ שנמצא חסר או יתר על מה שהיה בדעתם קנו. ויש להם אונאה לפי שער שבשוק. אבל האומר לחבירו כל מה שבבית זה אני מוכר לך בכך וכך, וכל מה שיש בתיבתי זו אני מוכר לך בכך וכך, וכל מה שיש בשק זה אני מוכר לך [בכך וכך], ורצה הלוקח ומשך, אין כאן קנין כלל, שלא סמכה דעת הלוקח, שהרי אינו יודע מה שבו אם תבן אם קש, ואין זה אלא כמצחק בקוביא, וכן כל כיוצא בו.
<h2>דף סג:</h2>
וכן המוכר לחבירו בעשרה דינרים חטים ולא פסק כמה סאה מכר לו נותן לו כשער שבשוק בשעת המכירה. וכל החוזר בו מאחר נתינת הדמים ולא רצה כשער שהיה בשוק בשעת מתן מעות מקבל מי שפרע ע"כ. והתם פרק איזהו נשך [ס"ג ע"ב] אמרינן, התם סמכא דעתיה הכא לא סמכא דעתיה.
<h2>דף סו:</h2>
והאומר מה שתוציא שדה זו מכור לך, מה שיוציא אילן זה נתון לך, לא אמר כלום. והמוכר פירות דקל לחבירו יכול לחזור בו אף משבאו פירות לעולם. ואם בא לוקח ואכל אין מוציאין מידו.
<h2>דף קד.</h2>
ואם (אין) [אמר] בית כור שיש לי במקום פלוני וקורין אותו כן, אפילו אין בו אלא לתך הגיעו, שלא מכר לו אלא שמא. ואפילו אין קורין אותו כן, אלא הלוקח יודעו ומכירו שאינו אלא לתך הגיעו. ובית כור דא"ל, דעדיף (מבית) [כבית] כור קאמר. והאומר (פרדס) [כרם] שיש לי במקום פלוני אני מוכר לך, אע"פ שאין בו גפנים הגיעו, והוא דאיתקרי כרם. וכן האומר פרדס אני מוכר לך, אע"פ שאין בו רמונים הגיעו, והוא דאיתקרי פרדס. וכבר כתב ר"ם פכ"ח דקנין דכל אלו הדברים במקום שאין מנהג אבל במקום שיש מנהג הלך אחר המנהג ואחר לשון רוב אנשי המקום הידוע להם.
